הקיץ מזמן לילדים ולבני הנוער הזדמנויות רבות לעצמאות, להתנסויות חדשות וליציאה מאזור הנוחות. זוהי גם תקופה טבעית שבה הם בוחנים גבולות, מרחיבים את מרחב הבחירה שלהם ומחפשים את דרכם כמתבגרים.
על פי התיאוריה הפסיכו־סוציאלית של אריקסון, גיל ההתבגרות מאופיין במורטוריום– מעין פסק זמן התפתחותי שבו החברה וההורים מאפשרים למתבגר מרחב לחקור, להתנסות, לשאול שאלות ולגבש את זהותו. בתקופה זו בני הנוער בודקים מי הם, לאן הם שייכים, אילו ערכים חשובים להם ומה מקומם בתוך קבוצת השווים שלהם.
תהליך זה כרוך לעיתים בטעויות, בהתלבטויות ובבחירות שאינן תמיד תואמות את ציפיותינו, לכן חשוב שנאפשר להם מרחב להתנסות ולצמוח, תוך הפחתת שיפוטיות וביקורת עם הקשבה, הכוונה ואמון.
עם זאת, מורטוריום אינו היעדר גבולות. דווקא בתקופה שבה המתבגרים מבקשים יותר עצמאות, הם זקוקים למבוגרים משמעותיים שימשיכו להיות נוכחים בחייהם, יתעניינו, ישאלו שאלות, יציבו גבולות ברורים ויעניקו תחושת ביטחון והגנה.
אולי זו המשמעות העמוקה של תפקידנו כהורים – להיות עבורם "התפסנים", כפי שמתאר גיבור הספר התפסן בשדה השיפון:
"אני צריך לתפוס כל אחד אם הוא הולך לעוף מהצוק... פשוט להיות התפסן בשדה השיפון."
המתנה הגדולה ביותר שנוכל לתת למתבגרים שלנו היא לא למנוע מהם לרוץ, לחקור ולגלות את עצמם, אלא להיות שם עבורם – עם אהבה, נוכחות, גבולות ואמון – כדי לתפוס אותם בעת הצורך ולאפשר להם לצמוח בבטחה אל תוך מי שהם הופכים להיות.
